63׀ סוקרטס אקספרס אני מזמין קפה ומאפה, ורכבת המחשבות שלי מאטה . אני לא חושב על דבר ולא מרגיש דבר . זאת לא קהות חושים, לא בדיוק . אני לא חש לא שמחה, לא עצב, וגם לא את הספקטרום הרחב שביניהם . זאת ריקות, ריקות טובה . הרכבת מתנועעת ברכּוּת שונה כל כך מהטלטלות העזות ברכבות של אמטרק . אני מתענג על הקפה, לא רק על הטעם אלא גם על חמימותו ועל כובדו הנעים של הספל הנח בין כפות ידי . החרדות שלי יוצאות לחופשה . אני מביט בגגות האדומים ובים היוֹני הכחול שחולפים בחוץ, כאילו הם אלה שזזים, לא אני . אני מביט מבעד לחלון בלי להסתכל על שום דבר מסוים, ותוהה . אני תוהה . שתי מילים פשוטות, אבל בהן טמונים זרעיה של הפילוסופיה כולה, ולא רק של הפילוסופיה . כל התגליות הגדולות ופריצות הדרך האישיות התחילו בשתי המילים האלה : אני תוהה . רק לעתים נדירות — פעם או פעמיים בחיים, במקרה הטוב — אנחנו נתקלים במשפט כל כך לא צפוי וכה רווי במשמעות, עד כדי כך שהוא עוצר אותנו מלכת . מצאתי פעם משפט כזה קבור בספר קטן ומשונה בשם "לב הפילוסופיה" מאת ג'ייקוב נידלמן ( Needleman ) . אני אומר שזהו ספר משונה מפני שבימים ההם עוד לא ידעתי ...
אל הספר