22׀ סוקרטס אקספרס הכלל הבא : אל תיגעו בשינה שלי . חברת הרכבות אמטרק עשתה את זה, וזה לא מוצא חן בעיני . הקשר בין נסיעה ברכבת לבין שינה, כמו רוב הַקשרים, הוא עניין מסובך . נכון, הטלטלות הרכות השרו עלי תרדמה, אך עד מהרה נוספו להן תחושות קינטיות אחרות — בין השאר טלטלות צדיות, זעזועים פתאומיים וקפיצות גליות ( המוכרות בכינוי "הנחשול" ) — שהעירו אותי שוב ושוב במשך הלילה . השמש משדלת אותי לצאת מהמיטה בעדינות של רס"ר . השדים שלנו לא רודפים אותנו בלילות ; הם תוקפים בבוקר . רגעי ההתעוררות מהשינה הם הרגעים שבהם אנחנו פגיעים יותר מכול, מפני שאלה הרגעים שבהם אנחנו נזכרים מחדש מי אנחנו ואיך הגענו לכאן . אני מתהפך ומתכסה היטב בשמיכה התכולה של אמטרק . כן, אני יכול לצאת מהמיטה — באמת שאני יכול — אבל למה לטרוח ? "בוקר טוב לכולם ! " שוב נמנמתי קצת אבל עכשיו אני ער . מה שהעיר אותי לא היה טלטלה צדית וגם לא קפיצה גלית, אלא קול אנושי . קול צלול ועליז . של מי הקול הזה ? "שמי מיס אוליבר, האחראית על קרון הקפה . הקרון פתוח ופועל עכשיו . אבל מי שרוצה לקבל שירות ממיס אוליבר חייב תמיד לנעול נעליים, ללבוש חולצה —...
אל הספר