לפעול, ודיוקנאות עצמיים ראשונים של הילדים שלי מאוחסנים איפשהו במעמקי מגירת מסמכים בביתי שלי . הרבה דברים השתנו מאז שהייתי בת שלוש, אבל אין ספק שהדמות המצוירת הקטנה ההיא עדיין איתי . פעם חשבתי שרק אני מרגישה כך . אבל אם למדתי משהו מעבודתי כחוקרת כוח, זה שאני לא לבד . כל בני האדם, אפילו אנשים חזקים מאוד, מרגישים לפעמים שהם משוללי כוח, ולא משנה כמה כוח יש להם באמת . ולכולנו יש כוח, בין שאנחנו מבינים זאת ובין שלא . זה אולי נוגד את האינטואיציה, אבל רעיון הכוח עצמו יכול לגרום לנו להרגיש קטנים . בין השאר, כי אנחנו לומדים על כוח בילדותנו, בתקופה שבה אנחנו פגיעים יותר מבכל זמן אחר, והאסוציאציה הזאת לא נעלמת . מחזיקי הכוח הראשונים שאנחנו פוגשים ‑ הורינו ומבוגרים אחרים שמטפלים בנו ‑ מלמדים אותנו איך לשרוד במשפחה, ורובנו מפנימים את מה שאנחנו לומדים בשלב הזה של החיים ואף פעם לא נפטרים מהתפיסות האלה . כולנו מגיעים למערכות היחסים שאנחנו מפתחים כבוגרים עם מטען מהילדות ‑ עם חוסר ביטחון, עם הרגלים ועם אזורי נוחות המושכים אותנו לעבר דרמות מסוגים ישנים ומוכרים שבהן אנחנו יכולים לגלם תפקידים ישנים ומוכרים ...
אל הספר