חשיבה צלולה׀ 139 את כל המידע . לפעמים יש רעיונות מתחרים בנוגע למהות הבעיה, הצעות מתחרות בנוגע לפתרונה, ושפע של חיכוכים בין-אישיים . לכן הגדרת בעיות מעוררת בנו אי-נוחות גדולה הרבה יותר מאשר פתרונן, וברירת המחדל החברתית ניזונה מאי-הנוחות הזאת . היא מעודדת אותנו להגיב בִּמקום לשקול בהיגיון, בניסיון להוכיח את ערכנו . רק תנו לנו לפתור בעיה — כל בעיה ! התוצאה היא שארגונים ויחידים מבזבזים זמן רב בפתרון הבעיות הלא נכונות . קל הרבה יותר לטפל בסימפטומים מאשר לזהות מהי המחלה שבשורש העניין . קל יותר לכבות שרפות במקום למנוע אותן, או פשוט לדחות דברים לזמן בלתי מוגדר בעתיד . הבעיה בגישה כזאת היא ששרפות אינן כבות כליל אף פעם, אלא חוזרות ומתלקחות שוב ושוב . וכשדוחים דברים לעתיד, בסופו של דבר העתיד מגיע . אנחנו עסוקים יותר מאי-פעם בעבודתנו, אך מרבית זמננו מוקדש לכיבוי שרפות — שרפות שניצתו בגלל החלטה ראשונית גרועה שהתקבלה לפני שנים ושלא היתה אמורה לצאת אל הפועל מלכתחילה . ומכיוון שיש כל כך הרבה שרפות וכל כך הרבה דברים שדורשים את זמננו, אנו נוטים להתמקד בדיכוי הלהבות . עם זאת — כפי שיודע כל מי שיש לו ניסי...
אל הספר