יכולתי להקשיב גם להם . שמרתי את תשומת לבי הממוקדת להוראה, שם יכולתי לזהור . בכל רגע אחר הייתי מוצפת והמומה . מסגרת ההתייחסות של דני מאייר גרמה לי לשאול את עצמי, "איך המצב היה נראה אילו הייתי מארחת את השיעור ולא מלמדת ? " המסגרת החדשה שינתה הכול . הצלחתי להעביר את תשומת לבי באמת ובתמים מעצמי לסטודנטים . במסיבה, האורחים הם החשובים . דינמיקת הכוח בקורס השתנתה . מארחת לא מנהלת את האורחים שלה, היא מגישה להם מטעמים . ומארחת לא אומרת לאף אחד מה לעשות, היא רק מזמינה אנשים להשתתף במשהו נפלא . המסגרת הזאת גם שחררה אותי מאמות המידה הקפדניות שלי . מאסטר ג'דיי אמור להיות מושלם, אבל מארחת יכולה לשרוף את העוגה או להושיב על ספה שיש עליה פרוות חתול . סטודנט אמור להשביע את רצונה של המורה, להשתתף בכל שיעור ולהשלים כל משימה, אבל אורח יכול לבוא באיחור, לעזוב מוקדם או לשפוך יין על השטיח בלי שהמארחת תיעלב באופן אישי . עדיין היה צריך לתת ציונים לעבודות, אבל לא היינו חייבים את כל הכללים הנוקשים . המסגרת החדשה עזרה לי להתמקד טוב יותר בחוויות של הסטודנטים, ובה בעת היא שחררה אותי מתחושת האחריות עליהם . מארחת לא י...
אל הספר