61׀ מורגן לוין שאת בטוחה שראית בעבר, אבל לא מצליחה לזכור איפה . לימינך את רואה אישה שהיית מזהה בכל מקום . היא רוקדת במרץ עם קבוצה קטנה . האנשים בקבוצה צוחקים ומנסים לא לשפוך את המשקאות שהם מחזיקים בידיהם . זאת מגי, וחוץ מהתספורת, היא לא השתנתה בכלל בשלושת העשורים האחרונים ! את מתחילה ללכת לעברה כדי לומר שלום ומרגישה שמישהו טופח על כתפך . כשאת מסתובבת, עומד מולך גבר ומחייך בזרועות פשוטות במחווה שאומרת, היי, זה אני . "וואו ! " הוא אומר . "כמה טוב לראות אותך ! אני לא מאמין שעבר כל כך הרבה זמן" . המתח שהרגשת קודם חוזר לפתע . את לא מצליחה לזהות את הפנים המחייכות אלייך . הגבר הזה מתקרב לגיל 50 , והוא לא דומה לאף אחד מהחברים שלך מהתיכון . למרבה המזל את נזכרת שכולם עונדים תג שם — כנראה בדיוק מסיבה זאת . את מעיפה מבט מהיר בתג שלו . "וואו, דאג ! אני לא מאמינה שזה אתה . . . אתה נראה נפלא ! " את מקווה שאת מצטיינת יותר בשקרים מאשר בזכירת שמות, ולרגע את חוששת שלא זכרת את שמו של דאג בגלל אובדן זיכרון שקשור להזדקנות . לא, זה טירוף, את תופסת . את אפילו לא בת 50 . את בריאה, וחוץ מזה, זה אף פעם לא יקרה ל...
אל הספר