נסים ליאון 346 לאחוז פורמלית במודל הסמכות המסורתי של מפלגות חרדיות — שריבונותן נתונה בידיה של הנהגה רוחנית — רצף זה של מערכות בחירות יכול ללמד כי בש"ס מתפתח זה עשור דפוס חדש של הנהגה שאותו אני מבקש לכנות "עוצרות פוליטית" . על משמעות הופעתו של דפוס זה ועל הקשריו ארחיב בפרק זה . מחקר מדעי המדינה עסק לא מעט בשאלת היחסים בין הנהגה רוחנית, במקרה היהודי הנהגה רבנית, ובין הנהגה פוליטית — עסקנים ופוליטיקאים מקצועיים — במפלגות דתיות . בהקשר זה לא נס ליחה עמדתו של אליעזר דון – יחיא ( 1982 ) , שראה במנהיגות רוחנית היפוך של מנהיגות פוליטית . סמכות המנהיגות הרוחנית, טען, נגזרת מהסגולות הדתיות המיוחסות לה מצד צאן מרעיתה . לדוגמה : במקרה היהודי רבנים חרדים זוכים לסמכות מתוקף ההערכה של ציבור שומרי המצוות את מעמדם כפוסקי הלכה בכירים ( ספרדים ) , כראשי ישיבות חשובות ( ליטאים ) וכראשי חצרות גדולות ( חסידים ) . במושגיו של מקס ובר ( תשל"ו ) מדובר בשילוב בין סמכות כריזמטית למסורתית : בין סמכות שמקורה בתנאים חברתיים ההופכים אותה למשמעותית, ובין סמכות שיונקת את הלגיטימציה שלה מעיקרון פוליטי מוקדם ומוערך בחברה...
אל הספר