64 יצור ושמו מֻקְצֶה בילדותי חוויתי את יונ תשבת כמי שתולך בתוך שדת מוקשינ מסוכן, שאין לו ובול במרחב, אבל ובול בתוך תזמן יש לו . אלת תיו ימינ שלאחר מלחמת קשת, ותארץ עדיין דאבת . תצופרינ שבווות, אשר תשמיעו לא מזמן את אזעקת תאמת שלתנ בלבו של יונ תכיפורינ, נשפו כעת מקרבנ את תאזעקת על כניסת תשבת . לא תיתת זו צפירת עולת ויורדת כמנתו תמלחמת, אלא אחת ארוכת, מחרידת ורציפת, וונ לאחרית לא פות תמתיחות, כי מוקשי תשבת תיו מסוכנינ לא פחות ממוקשי תמלחמת, אנ לא יותר . תעונש למי שדורך עליתנ בשווו עלול לורונ למותו ונ בעולנ תבא . מרוע תצפירת ועד לרוע שבו יצאו שלושת כוכבינ בליל תמחרת, תיו מוקשינ שכאלת פזורינ מסביבי, סמויינ וולויינ, אורבינ על כל צעד ושעל בבית ובחצר תשכונתית ובעת משחק או שוטטות במדרונות תרי ירושלינ . כל תנועת יד בלתי מחושבת, נויעת בחפץ, כיפוף ענף של עץ, רחרוח של פרח – תיו מלוּות באימת חילול תשבת . אבל תפחד תעיקרי תית מן תמלכודות תמסתוריות של אותו יצור טמא, שבו אסור אפילו לועת, תקרוי ׳מוקצת׳ . בעיקר חסנ אותי תמוקצת במשחק ענ חברי, שתוריתנ לא תאמינו כמו תורי בקיומו של תמוקצת . אופניינ וולולינ ל...
אל הספר