שער ראשון: שבת מעבודה

46 ממש כמו בחוק המקראי על רציעת אוזנו של עבד עברי המסרב להשתחרר לחירות בשנת השמיטה, השבת מנסה לשנות מן היסוד את הדרך שבה עבדים ואדונים חושבים על עצמם . לכל אדם, ללא קשר למעמדו או למוצאו, יש זכות למסע אל חירותו, בין אם השתעבדותו נוחה לו ובין אם לאו . החירות שהשבת מעניקה גורמת גם למעמד האדונים להתאמץ ולהזדקק פחות לשירותם של אחרים . ומעבר לכך, כשאדם אחראי ושולט על אחרים, הרי שעצם ניהול עובדיו והפיקוח עליהם מכניס גם אותו למצב של אובדן חירות, לתוך מערכת יחסים תלותית של אדון-עבד – משוואה שאין החירות מצויה באף אחד מצדדיה . אינך יכול להיות בן חורין כשחירותך תלויה בשעבוד של אחרים . ב׳אחרים׳ אלו נכללות גם בהמות המשק הזוכות ״להפוגה בימי שביעי״ ( פילון, שם ) , וכדברי פילון ״היא חלה גם על העצים והצמחים למיניהם, כי אסור לגזום זמורה או ענף ואף לא עלה, אסור לקטוף פרי כלשהו, הכול פטורים ביום ההוא, כמו נהנים מן החירות, כי הצו הכללי מכריז 24 שלא ייגע בהם איש״ ( פילון, על חיי משה, ב ) . פרשנותו של פילון חדשנית מאוד באשר לצומח, אך בנוגע לבעלי החיים הדברים מפורשים כבר במקרא ובספרות התלמוד : ״לְמַעַן יָנוּחַ...  אל הספר