פרק רביעי: “וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל־יֹשְׁבֶיהָ“ — פירמידת החירות

112 עַל הָאָרֶץ וְעַל הַמָּז וֹ ן של הבורא . מהי משמעות היות האדם נברא בצלם אלהים ? על כך רבו הפרשנויות במהלך הדורות, אולם המשותף לכולן הוא ההבנה שהאדם הוא יצור שונה משאר היצורים, הוא היחיד שקיבל את הכוחות לשלוט בשאר היצורים : “וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂעַל הָאָרֶץ“ ( בראשית א, כו ) . מדוע ניתנו לאדם הכוחות הללו ? כדי לממש את ייחודיותו, את צלם אלהים שבו, צריך האדם לשלוט בטבע, שכן אם יהיה תלוי בחוקי הטבע למחייתו, לא ישרוד . האדם הוא יצור חלש מבחינה יכולותיו הפיזיות והביולוגיות, ולכן את כוחו הוא משקיע ביצירה האנושית החושפת את חוקי הטבע ומנצלת אותם לטובתו . סיפורה של התרבות האנושית הוא סיפור פעולת האדם בתוך המערכת הטבעית . עיוורונו של הטבע מחייב את האדם לפעול ולא להתמסר . זהו “טבעו“ של האדם — הוא פועל בתוך הטבע, מעצב אותו ומנסה לשלוט במרכיביו . הפעולה התרבותית האנושית אינה שרירותית כמו הטבע, וודאי שאינה מושלמת, אך היא אינה עיוורת, היא מסוגלת להיות תכליתית...  אל הספר