חנוך גמליאל הוויכוח על השימוש בערבית בפרשנות צפון צרפת

חנוך גמליאל 180 על סירובו של מנחם לעשות כך, והאשים את מנחם שהוא עושה זאת באופן מוסווה . בהשגתו על הערך מטעני חרב [ יש׳ יד 9 ] כתב דונש : ואם תאמר מה לנו ולדמות הלשון העברית ללשון הערבית ? אשיבך : הנה גם אתה פתרת דברים כמשמעם בלשון הערב . כמו ״ואל אישך תשוקתך״ [ בר׳ ג 6 ] , באמרך בפתרונו תאותך וחמדתך ; ו״באחד ענק״ [ שה״ש ד 9 ] באמרך יראה גובה הענק, ״וטחני קמח״ [ יש׳ מז ] באמרך פתרונו כמשמעו . ואם אין פתרון אלה המלים כמשמעם הם ישפטוך לדמות הלשון העברית ללשון הערבית . [ תשובות דונש, עמ׳ * 88 ] דונש ציין שחשוב להשוות מילים בעברית לערבית, וטען שכאשר מנחם השתמש במחברתו במילה ״כמשמעו״ לצד ערך מן המקרא, כוונתו הייתה ״כמשמעו בלשון הערבית״ . האשמה זו עוררה מייד פולמוס בין תלמידי מנחם ובין תלמידי דונש, והדיו הגיעו גם לצפון צרפת, כפי שנראה להלן . במחקר המודרני שב וניעור הפולמוס הזה, ונראה שאהרן ממן הצליח להכריע בשאלה זו . מחקרו של ממן הקיף את ההשוואה לערבית אצל מדקדקים ופרשנים יהודים במרחב הערבי החל מרב סעדיה גאון ועד אבן ברון, אשר השוו בין הלשונות כדי לבאר מילים מקראיות קשות או נדירות . והנה, לפי...  אל הספר