יונתן גרוסמן 12 3 משה מציג את החשש כחשש העם והוא עצמו כבר מאמין . משוכנע שיצליח בתפקידו, מדוע, אם כן, סצנת האותות מתרחשת בפועל גם אצל משה בזמן ההקדשה, כאילו גם הוא, כגדעון, מפקפק בבשורת ה׳ ? השאלה השנייה, הנוגעת בעמדת קריאה עקרונית, היא אם יש לתור אחר רובד סמלי המלווה את אות המטה ההופך לנחש ; את אות היד המצטרעת ואת אות מי היאור שייהפכו לדם . יש בין המפרשים שהתבטאו שאלו הם דברים שהיו עם משה תמיד, ועל כן נוח לנצל דווקא אותם כדי לבצע את האותות . כשיעמוד משה מול העם במצרים, המטה שלו מן הסתם יהיה איתו, כמו גם ידו, והיאור יהיה גם הוא במרחק הליכה : ״והוא נתן לו בנמצא עמו תמיד – כי מטהו משענתו כמנהג הזקן, כי כדרך רועה לא בא אל פרעה״ ( ראב״ע לשמות ד ) . רעיון זה היה כה ברור לראב״ע שהוא גם הדגיש שאין מדובר במקל רועים – שהרי עם מטה כזה משה לא יבוא להתייצב מול פרעה – 4 קריאה זו אלא מדובר במטה שזקנים נשענים עליו בהליכתם, והוא שיהיה עימו תמיד . יכולה להסתמך על פניית ה׳ למשה – ״מזה [ קרי : מַה זֶּה ] בְיָדֶךָ״ ( ד ) , שאכן מבליטה את הרכיב הזה באות, את היות המטה ביד של משה . לפי טענה זו, אין להעמיס על...
אל הספר