לביקצ ילאי ולבקואכ טחקקו | 171 בתחילת נישואיי פגשתי בשיטת חינוך שמחרימה את המילה 'לא' . זה היה באחד הגנים שבו חונך אח שלי . גן נעים ונפלא . כמו כל הסביבה שבה חייתי אז, התלהבתי גם אני מהשיטה החדשה, שכמובן כללה עוד כללים ופרטים, אבל אני מתמקד כרגע בפרט הספציפי הזה . איזה יופי ! סוף סוף נוציא את המילה המעצבנת הזאת מהחיים שלנו, הרי מי אוהב לשמוע 'לא' ? מי מאיתנו מרגיש מחובר למילה 'לא' ? כמה מאיתנו סבלו בילדות ובנערות וגם אחר כך מהמילה 'לא' ? ואנחנו הרי לא רוצים להיות כמו המורים או ההורים שלנו, אנחנו רוצים להיות מורים אחרים, לא כמו אלה שהיו לנו . סליחה, בטעות השתמשתי במילה האסורה, ננסה שוב : אנחנו רוצים להיות מורים אחרים, כמו אלה שהיו לנו . אני זוכר את עצמי מנסה לשכנע חברים שלי באמיתות השיטה הזאת, הנה, סוף סוף מצאנו את הדרך המיטבית לחנך . זאת באמת פנטזיה יפה, וגם היו לזה צידוקים מדעיים ומחקריים . אבל הבעיה המרכזית של השיטה הזאת הייתה שהיא 'התיישבה' בדיוק על החלומות הכמוסים של כל הורה, מחנך ומורה, להיות "המיטיב המוחלט" לילד שלי . וכמו שאומרים, "אם משהו נשמע טוב מכדי להיות אמיתי — הוא לא אמית...
אל הספר