מקלב ול טכיל | 155 זה כמו חוק טבע, להבדיל . למפרע זאת הייתה עוד אבן דרך בבניית הסמכות שלי בכיתה . אנחנו חוזרים שוב ושוב לנקודה שהעיקר הוא מה שאני 'מחזיק' בתוכי, איך אני, המורה, תופס את האירוע שלפניי, איך אני מתייחס אליו ומה אני מרגיש וחושב כלפיו . הזרמים התת-קרקעיים הם מה שעובר בסוף אל התלמידים . אפשר להתייחס לסיטואציה של ניקיון הכיתה מתוך חולשה : אמרתי להם לנקות, הם לא ניקו, ואני נאלצתי לנקות בעצמי . התחושות הנלוות לפרשנות הזאת הן תסכול, ייאוש, קטנות, זלזול וכו', וממילא זה מה שיעבור אל התלמידים, תחושות שמספרות להם כי הם 'ניצחו' את המורה, והם קלטו את השיטה איך לסרב למה שהוא מבקש . אבל אפשר להציע פרשנות אחרת לגמרי לסיטואציה, פרשנות שמאפשרת את התהליך שאנחנו עוברים כאן . יכולתי להעניש ולבקש מתלמיד מסוים לנקות את הסביבה שלו ולנהל את הדבר הזה, אבל הרגשתי שהם צריכים ללמוד משהו יותר עמוק . וגם אני . קודם כל, אם אמרתי משהו והוא לא התרחש במציאות — עליי מוטלת האחריות לדאוג שהוא יתבצע . אם אני רוצה שהמילה שלי תהיה אפקטיבית, אני זה שצריך ללמוד איך לחזק אותה . ולכן, אם אמרתי שהכיתה צריכה להיות נקיי...
אל הספר