מקלב ול טכיל | 139 יום אחד ערכתי ניסוי : התיישבתי בחדר חשוך ועצמתי עיניים, דמיינתי איך האור מופיע בבת אחת בכל העולם וגם בתוך החדר, ואז אמרתי " יהי אור ! " פקחתי את העיניים לראות אם האור נדלק גם במציאות, אבל זה לא עבד . החדר נשאר חשוך . נסו . מי יודע, אולי לכם זה יעבוד . בלי לזלזל באף אחד — לרובנו כנראה שלא . אבל מצד שני, אם תיקחו מלך רנדומלי מאחת התקופות בהיסטוריה שיושב בחדר ואומר "יהי אור", האור בהחלט יידלק . ואיך זה ? פשוט מאוד — יש לו משרתים עושי רצונו . זה נכון גם בימינו, לאנשים מסוג מסוים במעמד מסוים . המשותף לאותם אנשים ולאותם מלכים הוא הבהירות . ברור להם שכשהם אומרים מילה — היא מתרחשת במציאות . אין חוכמות . מה ההבדל בין מורה שנכנס לכיתה מתוך ידיעה שכל מה שהוא יגיד לתלמידים לעשות הם יעשו, לעומת מורה אחר שמרגיש כמו זבוב מיותר על הקיר או נמלה קטנה שלא שמים לב אליה ? * אצל שני הסוגים יש הפרעות, תלמידים בודקים גבולות בכל מציאות, אז מה בכל זאת ההבדל ? * דימויים אמיתיים ששמעתי ממורים . 140 | סמרוו ללא רוחנוו ההבדל הוא לא באיכות התלמידים, ולא בסביבה, לא בגיל המורה ושנות הוותק שיש לו ולא...
אל הספר