לקדוכ מכחט טבוח | 113 הבנתי פתאום מה התלמידים שלי חווים . אני זוכר מאותו רגע שתי תובנות מאוד חזקות : האחת — לפעמים מציאות מונחת לך מול העיניים ואתה לא רואה אותה . השנייה — כיתה שנראית ככה לא מצמיחה תלמידים שמחים . לכן שמחתי, שאחרי כמה שנים, הכיתה שלי היוותה מקום בטוח ונעים להיות בו גם לכאלה שכיתת האם שלהם לא סיפקה את התחושה . לפעמים אנחנו פוגשים ילדים כאלה ששוהים אצל חברים שלהם אחר הצהריים, בלי מטרה מסוימת . לפעמים הם לא מגיעים אל החבר מהכיתה שלהם אלא אל הבית שלו . פשוט כדי לשהות במרחב בטוח יותר מזה שהם פוגשים בבית שלהם . קשה להפריז בחשיבותו של הבית לאדם . זה המקום שלו, משם הוא יוצא ולשם הוא חוזר . הכיתה היא כמו בית : הילד נמצא שם המון שעות, חלק גדול מתוך שעות הערות שלו . ולכן המרחב הזה, שנקרא כיתה, משפיע מאוד על כל הלך הרוח של התלמיד במהלך השהות שלו בבית הספר . ויותר מהכיתה : המקום . המקום הפרטי האישי של הילד . הכיסא והשולחן שלו . ממש כמו המיטה בצבא או בפנימייה, שהיא הדבר היחיד שהוא רק שלו . בעמודים הבאים נפגוש כמה עקרונות שיעזרו לך ליצור מרחב בטוח עבור התלמידים . 114 | סמרוו ללא רוחנ...
אל הספר