בדלחוו יבנוו וטנקקו בטקבחות מחצו | 67 לאחר שיחה חלקית וקצרה עם אריאל, צורי החליט שהוא יוותר לו הפעם . "בסך הכול הוא תלמיד טוב, לא אכפת לי אם פעם בחודשיים יהיה סיפור כזה, עדיף לי מאשר לפתוח חזית" . אני משתדל לא להנחות מורים בנחרצות בדרך כלל, אבל כאן חרגתי ממנהגי ואמרתי לצורי שזאת טעות . המלצתי לו שילך אל אריאל ויגיד לו, "בסך הכול אתה תלמיד טוב, מה שהיה עכשיו לא מקובל בכלל . ובגלל שאתה בסך הכול תלמיד טוב, אני מבין שהיה קושי ספציפי, ואני מרשה לעצמי לוותר לך, מתוך אמונה שתחזור לעצמך ולא תעשה את זה שוב" . "וואו", צורי התפעל, "זה רעיון טוב ! " המענה הזה הקל מאוד על צורי . פתאום הוא הרגיש שהוא לא צריך להסתיר, שהוא לא צריך להחזיק בתוכו מתח של חוסר בהירות מה יקרה הלאה עם התלמיד ההוא, שהוא לא צריך לוותר על הדרישות שלו והצרכים שלו בתוך מערכת היחסים עם אריאל . דרך המקרה הזה התחדד לי עד כמה המחשבה על אירוע משמעת כ'טיטול המלא' נכונה גם למורה . גם הוא מרגיש לא בנוח עם מה שקרה, וגם הוא רוצה מאוד לנקות . כלומר לחשוף את העניין, לשים אותו על השולחן, ואז לנקות — בעזרת טיפול בעניין . 66 | סמרוו ללא רוחנוו ...
אל הספר