של התוספתא לשנות בלשון הפסוק היא דווקא "כשקורא אדם כל המזמור או כל הענין כסדר, אבל המתפלל ואומר פסוקים הנה והנה יכול לכנות מיחיד לרבים ומרבים" . להלכה זו דוגמאות רבות בתפילה . למשל בברכת "רפאנו" בתפילת העמידה . ברכה זו מבוססת על פסוק שבו אומר הנביא ירמיהו : "רפָאֵנִי ה' וְאֵרָפֵא הוֹשִׁיעֵנִי וְאִוָּשֵׁעָה כִּי תְהִלָּתִי אָתָּה" ( ירמיהו יז, יד ) . דברי ירמיהו כתובים בלשון יחיד, "רפאני", אך חז"ל שינו את הכתוב וטבעו את הברכה בתפילת העמידה כבקשה של הרבים : "רפאנו" . בפירוט מטבע הלשון של ברכות תפילת העמידה מביא הטור ( או"ח קטז ) את דברי הרמ"ה לפיהם האיסור לשנות מיחיד לרבים נוגע לתרגום פסוקים ולקריאתם בזמן "שמכוון לקרות" . כלומר, בזמן שאדם קורא את הפסוקים כסדרם אסור לשנות את המילים, אך בזמן שהציבור מתכוון באמירת פסוק בודד להתחנן אל ה', דרך תפילה ובקשה, אפשר לשנות את הפסוק לפי הצורך . דעה נוספת המובאת בטור היא של רבנו יונה, שאיתו הסכים הרא"ש, ש"דווקא כשקורא כל המזמור . . . כסדר אז אין לשנות, אבל כשמתפלל ואומר פסוקים הנה והנה יכול לשנות" . כלומר, יש שתי דעות מתי ניתן לשנות את הפסוקים : כאשר...
אל הספר