שיכולים עקרונית לפטור את ההורה המטפל בילדים מחובת תפילה . אמנם בפוסקים הוזכר בדרך כלל השימוש בכלים אלו ביחס לאם, אך אין מניעה להשתמש בהם גם ביחס לאב : "אונס רחמנא פטריה" : ההנחה שעל מנת להתפלל יש צורך בכוונה ( לפחות בחלקים של התפילה : הפסוק הראשון של קריאת שמע והברכה הראשונה של תפילת שמונה עשרה, וגם לשיטת הרמ"א שכיום לא חוזרים אם לא מצליחים להתכוון, ברור שמעיקר הדין הכוונה היא קריטריון הכרחי לתפילה לכתחילה ) , והזמן שבו נמצאים בפועל עם ילדים קטנים לא מאפשר כוונה . כאשר תנאי המציאות לא מאפשרים באופן מעשי קיום של מצווה ‑ הגדירה ההלכה את המצב כאונס שבו אנחנו פטורים מקיום המצווה . "העוסק במצווה פטור מהמצווה" : בהנחה שגידול ילדים הוא מצווה, הרי שיש לנו כלל שכאשר אנחנו עסוקים בפועל בקיום מצווה באופן כזה שהיא מונעת מאיתנו לקיים מצווה אחרת, חל עלינו פטור מקיום המצווה השנייה . הגמרא במסכת ברכות ( ח ע"ב ) אומרת שאין הקב"ה מואס בתפילתם של רבים . לקביעה זו יש שתי משמעויות מרכזיות . ראשית, המניין עוזר לקבע את חובת התפילה ומסייע להתכוון בה . שנית, העובדה שבמניין שורה שכינה מאפשרת לומר את כל ענייני ד...
אל הספר