כלומר, בתקופת האיסור על הזוג להימנע משינה יחד במיטה אחת, אפילו אם אינם צמודים האחד לשני ושניהם לבושים ומשתמשים בכלי מיטה נפרדים . אלא על בני הזוג לישון כל אחד במיטה משלו, כאשר המיטות אינן נוגעות זו בזו . הפוסקים דנו בפרטים של דין זה, ובמיוחד בשתי שאלות מרכזיות : מהן שתי מיטות ? האם הכוונה למזרנים נפרדים או למסגרות נפרדות ? מה הדין במיטות שיש בהן חלקים מחוברים וחלקים נפרדים ? רוב הפוסקים מתייחסים למיטה בשלמותה, ומזרנים נפרדים בתוך מסגרת אחת רחבה נחשבים כמיטה אחת . עם זאת, לא ראו להחמיר במיטות אשר שתיהן מחוברות לאותו ראש מיטה, אם קיימת אפשרות שיהיו מופרדות האחת מהשנייה . מהו רוחב המרחק שיש להפריד בין המיטות ? מובא בפתחי תשובה ( יו"ד קצה, יא, בשם "מקור חיים" ) הכלל : "דבכל עניין שנוגעים זה בזה אסור אבל בהפרש כל שהוא בין מטה למטה מותר" . כלומר, מעיקר הדין יש להקפיד כי המיטות, כולל השמיכות, אינן נוגעות האחת בשנייה וכי ההפרדה ניכרת . יש מפוסקי זמננו שנתנו שיעור כדי הושטת יד או רגל מחוץ למיטה, שמידות אלו כ ‑ 20 ‑ 30 ס"מ ( טהרת ישראל קצה, כז ) , או אפילו מרחק כאמה ( שבט הלוי סימן קצה, סעיף ו, ...
אל הספר