באותו דבר עצמו שגורם למחלה, כך גם כאן . ניתן ללמוד שהחטא שלנו עצמו יכול להיות הגורם המצמיח המעלה אותנו בחזרה לדרך מחיה, כשם שתיארת בשאלתך . כדי להשיב את נפשך, אני רוצה לשתף אותך ברעיון חסידי שאני מאוד אוהבת ( מובא בשם רבי משה לייב מסאסוב ) על מה שאנו אומרים בתפילת ראש השנה : "כִּי זוכֵר כָּל הַנִּשְׁכָּחות אַתָּה הוּא מֵעולָם" . למה הקב"ה זוכר דווקא את הנשכחות ? אם עשינו עבירה ושכחנו אותה, כלומר היא עברה לידינו מבלי לחולל בנו תנועה של חרטה ושינוי, הקב"ה יזכור אותה במקומנו . אך אם אנו זוכרים את הנפילה, כפי שאת זוכרת לאחר כל כך הרבה שנים את אותו מוצר גנוב ‑ הקב"ה לא צריך לזכור, כי היא נמצאת אצלך, בתודעתך, ומנחה אותך להתגבר . הצד השני של "זוכר כל הנשכחות" הוא שאם אדם מקיים מצווה ומתגאה בה ומספר עליה ללא הרף, הקב"ה לא צריך לזכור אותה, אך אם האדם עושה מעשה טוב וממשיך הלאה ‑ את זה הקב"ה נוצר וזוכר . ואכן, משאלתך נראה שאת עשית תשובה גמורה, כמו שמתאר הרמב"ם : אי זו היא תשובה גמורה ? זה שבא לידו דבר שעבר בו ואפשר בידו לעשותו, ופירש ולא עשה מפני התשובה, לא מיראה ולא מכשלון כח ( תשובה ב, א ) . גם...
אל הספר