מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים, היו מתגברים ואם לאו ‑ היו נופלין . כיוצא בדבר אתה אומר ‑ עשה לך שרף ושים אותו על נס, והיה כל הנשוך וראה אותו וחי . וכי נחש ממית או נחש מחיה ? אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את ליבם לאביהן שבשמים ‑ היו מתרפאים ואם לאו ‑ היו נימוקים . המשנה במסכת ראש השנה ( ג, ז ) עוסקת בנושא כוונת הלב בזמן שמיעת קול שופר, ואגב כך מתייחסת לשני סיפורים מתקופת המדבר העלולים להיראות ככישוף או עבודה זרה . המשנה מלמדת אותנו עיקרון חשוב שיכול לעזור בכל שאלה מהסוג ששאלת ‑ לא הסמל חשוב אלא מה הכוונה וההתכווננות העומדות מאחוריו . הידיים של משה לא מכריעות במלחמה ונחש הנחושת לא מרפא, אלא שניהם משמשים מעין "חץ" סמלי, שמפנה את המבט כלפי שמייא . רק אם המתבוננים מכוונים את לבם מבעד לאמצעי, על מנת להכיר בכוחו של הקב"ה ‑ יתחולל הריפוי או הניצחון . לעומת זאת, אם יחשבו שהסמל הוא עצמו בעל כוחות הגנה וריפוי ‑ יתרחש חלילה ההפך . הייתי מציעה לחשוב כך גם על מנהגים שונים שהשתרשו בקהילות ישראל ועלולים להיראות לנו פוגעים בייחוד האל המוחלט, ובתוכם גם הדלקת נרות לכבודם של ...
אל הספר