ביחס לטעם הגזירה כותב בעל הציץ אליעזר ( שו"ת ח"ח טו, טו ) "מתוך שאדם בהול על צערו אי שרית ליה אתי גם לשחוקי כשלא ימצא מן המוכן לפניו" ‑ מתוך צערו, אם יותר לו ליטול תרופה יבוא גם לשחוק סממנים כאשר לא ימצא מן המוכן לפניו . ובהמשך דבריו : "ויעוין בחיי אדם כלל ס"ט סעי' א' שמסביר ג"כ דבר האיסור בזה בנוסחא : דאם נתיר לו לעשות רפואה המוכנת מערב שבת, יטעו לומר שמותר לשחוק הסממנים בשבת . והיינו כנ"ל שיבואו לטעות וללמוד מזה בדרך כלל שמותר גם לשחוק סממנים בשבת לצורך רפואה" ‑ שמא אם נתיר נטילת תרופות ילמדו מכך שמותר גם להכין אותן . ב . על מי חלה הגזירה ? ב . על מי חלה הגזירה ? בכדי לענות על כך נבחין בין שלושה סוגי חולים ( חוץ מהחולה בפיקוח נפש, שעבורו מותר לעבור על כל מלאכה כדי להצילו, ואין זה מדיוננו כאן ) : "מיחוש בלעמא", אדם הסובל מאי ‑ נוחות אך הוא עדיין יכול לתפקד . 1 כרגיל . אדם כזה נקרא בראשונים "מתחזק והולך כבריא" ‑ במקרה זה חלה גזירת רפואה ( שו"ע או"ח שכח, א ) . "מצטער" הוא אדם שהמיחושים גורמים לו לצער אך הוא לא נפל למשכב . . 2 בעיקרון חלה גם על ה"מצטער" גזירת שחיקת סממנים . הרב נויבירט מ...
אל הספר