המתודה הסוציולוגית גורסת כי סופרי המקרא ועורכיו היו אנשים אמיתיים, סובייקטים עם רעיונות ומחשבות שאותם יש להבין . מבחינה זו, המתודה הסוציולוגית אינה ניגשת אל המקרא מתוך ניסיון לברר "מה קרה באמת", שכן 5 המחקר הסוציולוגי של המקרא מניחרדיפת האמת ההיסטורית אינה מעניינהּ . כי עבודתם של כותבי המקרא ועורכיו משקפת נרטיב שאותו יש לחקור . במובן זה ביקורת המקרא שונה מהמתודה הסוציולוגית : בעוד הראשונה מבקשת להבין את המקרא תוך פירוקו לתת מרכיביו, האחרונה אינה מתעניינת בקריאה זו משום 6 מחקרים סוציולוגייםשברור שלא זו היתה כוונתם של הסופר והעורך המקראי . במקרא אינם שואלים מי ערך את המקרא, אלא האם היה לו משהו חשוב לומר . על מנת לענות על שאלה זו הם קוראים את הטקסט בשלמותו ושואלים מה הוא מנסה ללמד . הם מניחים כי הנרטיב המקראי מקדם רעיונות המגולמים בטקסט, אם כי מובן מאליו שרעיונות אלה אינם מנוסחים בצורה פילוסופית קלסית . הרעיונות מוצגים כנרטיב, ולכן על מנת לחשוף את התובנות שלהם יש להניח שתפיסת אמת יכולה להיות מנוסחת בצורה שכזו . חוקרים אלו גורסים שהנרטיב המקראי רגיש להתפתחויות, לתפיסות מוסריות, לשינויים בנ...
אל הספר