מצווה, חטא, גלות: דפוס חוזר בהתנכרות לחוקת עשרת הדיברות

על ההתנכרות לאידיאת הקדושה הקולקטיבית ולהתפרטותה בעשרת הדיברות ‑ היציאה לגלות . תהליך ההתמודדות עם החטא האנושי תואר כבר בפרקים הראשונים של ספר בראשית, הן בסיפור אדם וחוה והן בסיפור קין והבל . הדפוס חוזר על עצמו תוך 89 ממשיך עם החטא : שהוא מתחיל במצווה : "מֵעֵץ, הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל" ; 91 90 ולבסוף היציאה לגלות : "וַיְגָרֶשׁ אֶת ‑ הָאָדָם" . "וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה . . . וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ" ; כך גם מוצדקת נתינת ארץ ישראל לעם ישראל : העמים היושבים בארץ ישראל חוטאים, ולכן הם נענשים בגירוש מארץ ישראל . על עם ישראל מוטל התפקיד לטהר את ארץ ישראל מהחוטאים, והוא מקבל רשות להישאר בה בתנאי שישמור על אמות המידה המוסריות הנדרשות : וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְשָׁמַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ [ . . . ] וְהָיָה אִם שָׁכֹחַ תִּשְׁכַּח אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ וְהָלַכְתָּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבַדְתָּם וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן : כַּגּוֹיִם א...  אל הספר