שלושת הכתרים: סמכות ולגיטימיות

מפנים את רעיון הקדושה הקולקטיבית ופועל לפיה . מנגנון זה שואף בסופו של דבר לייתר את הצורך בכינונם של מנגנוני פיקוח חיצוניים . בעוד עצם קיומם של הכתרים לגיטימי מתוקף הברית, תהליכי יצירת הלגיטימיות אינם זהים בין שלושת הכתרים . הבחנה זו מתחדדת כאשר בוחנים את הסוגיה במסגרת תיאורטית שפותחה בידי ובר, שזיהה שלושה טיפוסים אידיאליים של מקורות לגיטימציה לשלטון . הראשון הוא הסדר החוקי רציונלי, שבו הסמכות נשענת על אמונה בצדקת ההליך החוקי ובחובת הציות לכללים שנקבעו במערכת פורמלית, גם אם אין הסכמה עם תוכנם הספציפי . השני הוא הסדר המסורתי, שבו הסמכות נשענת על קדושת המנהג ועל תחושת ההכרח המוסרי או הדתי להמשיך באורחות השלטון המקובלים מדור לדור . השלישי הוא הסדר הכריזמטי, שבו הסמכות נשענת על אמונה בתכונותיו יוצאות הדופן של מנהיג מסוים, המעוררות נאמנות עמוקה ולעיתים אף פולחן אישיות . לגיטימציה כריזמטית נוטה להיות זמנית מטבעה אלא אם היא עוברת תהליך של מיסוד שבו הכריזמה מתורגמת למסורת או לחוק . הלגיטימציה של כתר תורה תואמת במידה רבה את המודל של "הסמכות 96 הלגיטימציה שלו נובעת מהתכונות הכריזמטיות של הנביאהכר...  אל הספר