ומקומה בעולם . בעיניה העולם נחלק לשני תחומים מנוגדים : קודש וחול . כמו הנפש הכלואה בגוף, כך הקדושה כלואה בחיי החולין ומבקשת תמיד להיחלץ מתוכם . הנצרות הקדומה יצרה תפיסה דתית המכירה בדו-קיום לגיטימי של קודש בצד חול . ככלי להסדרת מעמדה של הקדושה בתוך המבנה המשפטי של האימפריה הרומית, אימצה הנצרות את המושג "רליגיו" ( Religio ) , חוקת הכנסייה . בכך המשיכה תפיסה יוונית קדומה, התוחמת בתוך חיי האדם אזור המוקדש לפולחן ורואה בו קטגוריה משפטית העומדת בפני עצמה . תפיסה זו איננה מתיימרת להקיף את מכלול ההיבטים המשפטיים והמעשיים של חיי האדם . כל אלו שייכים, בעיני הכנסייה, לתחום החולין ‑ שאינו דתי במהותו הפנימית ואיננו שייך לקדושה ולכלליה . החולין אינו שלילי או חוטא אלא ניטרלי . הכלי להסדרתו הוא החוק האזרחי, הנחקק מתוך שיקולים אנושיים, חברתיים וכלכליים, ונתון לסמכותו של הקיסר . ניתן לסכם ולומר שהנצרות רואה את הקדושה כתחום משלים לחולין, וכי בשורתה הדתית מתבטאת בהבחנה בין שתי הקטגוריות : בין הקודש ובין החול . תפיסה זו היא שורש ההפרדה בין התיאולוגיה ובין הפוליטיקה, כאשר התיאולוגיה נתפסת כרשות היחיד ולעומ...
אל הספר