שלוש בריתות: אמונה, נבואה וחוקה

קדמו הקרבת שׂה הפסח ומריחת הדם על המשקוף ועל שתי המזוזות טרם מכת בכורות ; עצם שחיטת השה היתה אקט של היבדלות מתרבות מצרים, שבה זוהה 51 לברית ערבות מואב קדמו, לאחרהאיל במוקדים מסוימים עם האל ח'נום . קשיי שנות המדבר הראשונות, התקדמות עקבית אל עבר הארץ ומימוש ציבורי של מצוות סיני, לרבות אכיפת הדין בקהילה, כפי שניכר בפרשת המקושש ובמעשה פנחס . שתי הבריתות האחרונות מבטאות את המעבר מברית היחיד לברית הקולקטיב, ומוסיפות לברית גם את התכונה האקסקלוסיבית בדמותו של הציווי : "לֹא תִכְרֹת 52 כשם שאלוהים מייחד את התקשרותו לאומה הישראלית,לָהֶם וְלֵאלֹהֵיהֶם בְּרִית" . כך היא נדרשת לייחד את התקשרותה לו לבדו . ניתן לכנות את שלוש הבריתות בשמות ההולמים את תוכנן : ברית בין הבתרים היא ברית האמונה ‑ ברית הנכרתת עם אדם המסוגל לראות מראות אלוהיים ( בחלום ) ומאופיינת בדם, בחושך ובאימה . ברית סיני היא ברית הנבואה ‑ ברית המגשרת על פער בלתי נתפס בין האל לבין המון העם, ולכן מתבססת על שמיעה 53 בלבד . גם בברית זו נמצא דם, אך הפעם מדובר בדמם הסמלי של עולות וזבחים . ברית ערבות מואב היא ברית החוקה ‑ ברית שאינה כוללת מראות...  אל הספר