על רקע התפלגות האנושות המתוארת בפרקים הקודמים, פונה אלוהים אל אברהם ומציע לו להיות שותף לחזון חדש ולברית חדשה . הפעם לא מדובר בברית אוניברסלית, אלא בברית פרטיקולרית : אברהם יהפוך לאביו המייסד של "גוי גדול", יחידה פוליטית מובחנת, עַם . כבר בשלב זה מודגש תפקידו האוניברסלי 34 של עם זה : "וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה" . הבחירה באברהם ובצאצאיו עתידה לרפא את פצעי האנושות המפולגת . מה שניסה נמרוד לעשות בדרכו הטוטליטרית, תוך טשטוש זהויות שונות ומחיקתו של כל ייחוד לאומי, יעשו צאצאיו של אברהם כגורם מלכד שייצור שיתוף פעולה הרמוני בין הלאומים השונים ‑ "משפחות האדמה" . מעניין להבחין בכך שאברהם, מי שנזכר בהיסטוריה בעיקר כאבי התפיסה הדתית המונותאיסטית, צועד את צעדיו הראשונים בסיפור המקראי כאישיות פוליטית . לעובדה זו עתידות להיות השלכות מרחיקות לכת על מהותה של התפיסה הדתית בברית סיני, הצומחת מתוך ברית אברהם, וכפי שאבקש להראות בהמשך . כדי להיות ראוי לייעודו החדש, נדרש אברהם לצעוד שני צעדים : ראשית, עליו להתרחק ממסורת האחידות האוניברסלית, שהורתה בארץ מולדתו ‑ בבל ; ושנית, עליו למצוא לעצמו...
אל הספר