החוק האמור אינו מרשים בהיקפו . הוא מסתפק באיסור לקפד את חייו של הזולת, שאותו הוא מחיל באופן שוויוני ואוניברסלי על כל הנברא בצלם . בשורתו העיקרית היא בעובדה שהוא כולל עונש : "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ 21 אלוהים אינו מסתפק עוד בהצעות ובהמלצות, אלא תובע ציות . עקרוןיִשָּׁפֵךְ" . היסוד של הענישה הוא "מידה כנגד מידה" : כאשר עשית ‑ כן ייעשה לך . משמעותית מאוד היא העובדה שהחוק אינו עוסק רק במערכת היחסים ה"אנכית" שבין אלוהים לאדם, אלא גם במערכות היחסים ה"אופקיות" שבין אדם לאדם ובין אדם לבהמה . בלשון חז"ל, ניתן לדבר על הופעת הקטגוריה המשפטית-החברתית של "בין אדם לחברו", לצד הקטגוריה הבראשיתית של "בין אדם למקום" . ניסוחו של החוק מאופק . אלוהים אינו מקדש מלחמה על דחפיו השליליים של האדם, אלא מקבל אותם ומבקש לעדנם בתהליך הדרגתי, שעתיד להביא בסופו של דבר לנורמליזציה . תפקידו של החוק הוא לעצב את המסגרת המינימלית הדרושה לעצם קיומם של חיים בעולם, מבלי שאלו ייבלעו בתהום של אנרכיה וכאוס . מכאן מתבקש גם אופיו ההדדי של החוק, הכולל גם התחייבות מצד האל : וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל נֹחַוְאֶל בָּנָיו אִת...
אל הספר