התהוות האל ) . הנחת היסוד של הסיפור המקראי היא שהאל קודם לבריאה . חירותו של האלוהי אפוא היא מסקנה מתחייבת, שכן מי שקדם לכל ישות או כוח הפועלים במרחב הבריאה אינו יכול להיות מוגבל על ידי אחד מהם . בכך שונה רעיון הבריאה המקראי בתכלית מתפיסת העולם היוונית ; לעומת ההכרחיות הנצחית הוא מבטא חירות אלוהית . העולם כולו נברא ברגע שבו בחר אלוהים לבטא את רצונו, ורצון זה שב ומתגלה לאורך ההיסטוריה מתוך חירות גמורה . ב . חירותו של האדם : סיפור בריאת האדם מציג אותו כמי שעשוי בצלמו של 4 דמיון זה האל : "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ" . שבין היוצר לנוצר מתממש במישור התבוני והבחירי, שבו נבדל האדם מבעלי החיים . עצמאותו הבחירית של האדם היא המקור לדרמה שבפרשת בראשית, המספרת על הפעם הראשונה שבה התייצב האדם בפני האלוהים ואמר : "לא" . לסירוב זה היו השלכות, אולם המקרא ‑ המניח את החירות האנושית כהנחת יסוד ‑ אינו רואה אותו כהפרה יסודית של חוקי הבריאה . חירותו של האדם מבטאת צמצום אלוהי, המהווה תנאי מפתח לקיום הברית בין הטרנסצנדנטי לאנושי . ג . התלות ההדדית : אלוהים ואדם מו...
אל הספר