תנו לאבנים לדבר 262 * * * על פי המסורת המשפחתית, משפחת זינאתי משייכת את שורשיה לכוהני המקדש בירושלים, שנמלטו צפונה עם קבוצת יהודים לאחר חורבן המקדש בידי הרומאים בשנת 70 לספירה . התלמוד מתאר את האירוע הזה, ומספר כי רבי יהושע, אחד מגדולי הרבנים של אותה תקופה, ייסד בית מדרש בפקיעין . בניגוד לרבים אחרים, משפחת זינאתי מעולם לא עזבה את ארץ ישראל במהלך גלות העם היהודי שנמשכה אלפיים שנה . הם נשארו בפקיעין, וכך הבטיחו שתמיד תהיה 126 נוכחות יהודית רציפה בארץ . דוד אברהם זכר כילד צעיר כיצד היה נוסע לכפר כדי לבקר קרובי משפחה לפני חג הפסח . הוא זכר אותם עומדים על סולמות ומסיידים את קירותיהם לפני החג — מנהג יהודי עתיק — והוא זכר כיצד עזר להם לצבוע . במשך השנים חזר פעמים רבות לכפר, וסיפר לשרה כי למשפחה היה בית כנסת קטן במרכז הכפר, סמוך למעיין מים, אשר עומד על תילו עד היום . הוא סיפר לשרה כי הוא ואחיו אלי, דודהּ השני של שרה, ייקחו אותה לראות את הכפר ולהכיר לה את מרגלית, חברת משפחת זינאתי האחרונה שעדיין מתגוררת בכפר . למחרת היום, אברהם ואלי הובילו את שרה בשביל מפותל, עד שהגיעו למערה שממנה זורם מעיין . ...
אל הספר