תנו לאבנים לדבר 32 שההר, שעליו ניצבה כיפת הסלע, הוא אתר מקודש לאסלאם, אך גם ידע שבעבר שכנו עליו בית המקדש הראשון והשני . בהתחלה הממצאים היו מאכזבים : חרסים ומטבעות, אך לא ממצא אחד מתקופת התנ"ך . אילו מסעותיו של וורן היו מסתיימים כאן, שמו היה נשכח כמו שמותיהם של אינספור ציידי אוצרות אחרים שבאו לפניו ואחריו . אבל וורן גילה דבר שלא ציפה לו איש — לא הוא, לא המלכה ולא כל אדם אחר : הוא מצא את האתר המקורי של ירושלים, הידוע בתנ"ך כ"עיר דוד", וגילויו שינה לנצח את האופן שבו אנו מבינים את ההיסטוריה . יום אחד החליט וורן לעזוב את הביטחון היחסי שבחומות העיר העתיקה, ולחקור את הגבעות החשופות שסבבו אותה . הוא פסע דרך שדות ירקות, במורד ההר ואל קרקעיתו של עמק, שם נתקל בכניסה קמורה למערה שהובילה אל גרם מדרגות חצוב בהר . בסופן של המדרגות גילה מעיין קטן ורוחש . כשעיניו הסתגלו לחשכה הבין וורן שהמים אינם זורמים לעמק, אלא עוברים דרך מנהרת אבן שחצובה אל לב ההר . וורן אסף את צוותו והם החלו לעקוב אחר המים, שזרמו דרך סלע האם של ההר . אחרי כמה עשרות מטרים הבחינו מעל ראשיהם בפיר אנכי, חצוב אל תוך ההר . הם בנו פיגומי...
אל הספר