384 | ינון דן-קהתי לעבר ירושלים ותחילת מבצע שומר החומות . אפילו הכפר חוסאן, שיהודים יכלו להסתובב בו כמעט באופן חופשי עד אז, הפך שוב למקום עוין שהתרחשו בו זריקות אבנים על בסיס קבוע, וצה"ל סגר את הכניסה אליו עם שער צהוב מברזל . וכאילו לא די בבעיות עם הפלסטינים ביהודה ושומרון ובעזה, מהם לא שמענו זמן רב מאז צעדות השיבה ובלוני התבערה בשנים הקודמות, התממש גם תרחיש האימים של הצטרפות ערביי ישראל למעגל המלחמה . מראות הצעדה ההמונית של ערביי לוד, המנופפים בדגל פלסטין וקוראים קריאות לאומניות תוך שהם חולפים בהתרסה על בתי היהודים בעיר, הזכירו לי את סיפורי סבי עליו השלום, אשר ראה כמאה שנים קודם לכן את ההמון שהוסת על ידי חאג' אמין אל-חוסייני צועד ברחובות ירושלים בדרך לביצוע פרעות ביהודים . בזמנים כאלה, הלאומנות והפטריוטיות מתגברות באופן טבעי ושני הצדדים מתרחקים זה מזה . למרות זאת, הקשר שלי עם הפלסטינים נשמר מתחת לשולחן, אך לא בפומבי . כיהודי תמכתי ללא סייג בעם שלי ובצה"ל בעת המלחמה, אך מראותיהם של ילדים מתים, ולא משנה אם יהודים או פלסטינים, היו קשים עבורי . עשיתי את כל המאמצים למזער נזקים ולא לשרוף קש...
אל הספר