308 | ינון דן-קהתי עאדל נכנס לתפקיד שומר הראש שלנו, ודאג לוודא כל הזמן שאמא שלי תרגיש בטוחה ומוגנת . התקשורת בין שלושתנו הייתה מוזרה למדי . למרות שירושלים נראתה היטב לא רחוק מאתנו, אמי ואני דיברנו בינינו באנגלית כאילו היינו תיירים בניו יורק, ובמקביל דברתי עם עאדל בערבית השבורה שלי תוך שאני מנופף בידיי ומצביע על מקומות שונים . סיירנו ברחבת כנסיית המולד, הלכנו לשוק וקנינו כנאפה . אני משוכנע שהמוכרים קלטו שאנחנו ישראלים, אך הם התייחסו אלינו באדיבות ולא התעוררו בעיות . המשכנו לביתו של עאדל, שם פגשה אמי את אביו, אמו, אחיו ואחיותיו, ואכלנו יחד מקלובה לארוחת ערב . להפתעתי, אמא שלי הצליחה לתקשר עמם בערבית בסיסית, כנראה בזכות הערבית של סבי ששמעה בשנות ילדותה, כמו גם השירים של אום כולתום שסבתא שלי אהבה לשמוע . הייתי אסיר תודה לעאדל ולמשפחתו על האירוח, והחלטתי להשיב להם טובה תחת טובה . כמה ימים לאחר מכן, לקחתי את עאדל, הוריו ואחיו הקטן לטיול שורשים בתוך הקו הירוק, לחורבות הכפר בית נתיף שממנו ברחה במלחמת העצמאות משפחתו של אביו, שהיה אז ילד קטן . אספתי אותם ממחסום 300 שליד קבר רחל, ונסענו את כל הדר...
אל הספר