284 | ינון דן-קהתי בטענה שהכתבים העבריים הם זיוף — הוא היה משוכנע שהוא יכול להוכיח זאת . לשם כך הוא ניתח קטעים רבים בתורה, בעיקר מספרי בראשית ושמות, והפנה את תשומת הלב לטעויות חישוביות, אי דיוקים היסטוריים וגיאוגרפיים, אמירות סותרות וצורות שונות של חילול הקודש, לשיטתו, שלא יכולות להיות בעלות תוקף א-לוהי . על סמך קטעים מספרי שופטים, מלכים ודברי הימים, הוא הגיע למסקנה שבתקופת המקרא כמעט ולא קראו את התורה בפני כלל בני ישראל, כך שהעם לא יכול היה להתוודע אליה, שלא כל שכן, לזכור אותה . לטענתו, התורה היתה קיימת רק בעותק בודד, מה שהפך אותה לחשופה לעיוות עד כדי הרס מוחלט על ידי מנהיגי העם . לטענתו, גם אם התורה המקורית עדיין הייתה קיימת בזמן שהבבלים כבשו את ירושלים, היא נשרפה כאשר בית המקדש נהרס עד היסוד . כך אבדה התורה האמיתית לנצח, והספר שהיהודים טוענים שהוא התורה בימינו שהועברה מדור לדור, הוא למעשה בדיה שהועברה ככתב קודש . בנוסף לכך, הפערים בין הגרסה היהודית, השומרונית והיוונית של התנ"ך מוכיחים עוד יותר את חוסר האמינות שלו . למרות טענותיו אלו, אבן חאזם לא היסס לצטט קטעים מהתנ"ך שלדעתו יש בהם ...
אל הספר