274 | ינון דן-קהתי מצד שני, הם מתוארים כחוטאים מתוך כפיות טובה לאללה על חסד הגאולה . היבט זה של דמותם עולה במיוחד כביקורת על אי מילוי ראוי ונחוש של הציווי "הִיכָּנסוּ" אל הארץ המובטחת, כפי שנראה בהמשך . יש לציין כי הכינוי בקוראן "אל-ארד אל-מוקדסה" ( הארץ הקדושה ) מופיע רק בפסקה זו, המתוארכת לתקופת "אל-מדינה", בה גוברת הביקורת של הנביא מוחמד על היהודים שלא קיבלו אותו כנביאם ועל כך שלא גילו את הנחישות הראויה לביצוע משימת הכניסה אל ארץ הקודש . בני ישראל מתמהמהים מלהיכנס לארץ, וכשנכנסים, 43 בהמשך הסורה, משתקפת פרשת חטא הם עושים זאת באופן כושל . המרגלים ( במדבר י"ג-י"ד ודברים א' ) וציונם של "שני אנשים מיראי אללה", יהושע בן נון וכלב בן יפונה, שבניגוד לשאר המרגלים לא הוציאו את דיבת הארץ : וּבֶאֱמֹר מֹשֶׁה לְעַמּוֹ : "עַמִּי, זִכְרוּ אֶת הַטּוֹב אֲשֶׁר עָשָׂה אִתְּכֶם אַלְלָה בַּהֲקִימוֹ בְּקִרְבְּכֶם נְבִיאִים, וַיָּשֶׂם אֶתְכֶם מְלָכִים, וַיִּתֵּן לָכֶם אֵת אֲשֶׁר לֹא נָתַן לְעַם מִן הָאָדָם . עַמִּי, הִיכָּנסוּ אֶל הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה אֲשֶׁר כַּתָב אַלְלָה לָכֶם וְלֹא תִסֹּגוּ אָחוֹר פֶּן ...
אל הספר