222 | ינון דן-קהתי המרחיבים אותו לעוד מקרים במהלך ההיסטוריה של העם היהודי . אם נבחן את המילה "נדחי", נראה שישנו הבדל בין "נִדָחי" לבין "נִדְחי" . בעוד ש"נִדָחי ישראל" מתייחס ליהודים במקומות נידחים הרחוקים גיאוגרפית מארץ ישראל, הרי ש"נִדְחי ישראל" מתייחס לצאצאי יהודים שאיבדו את הקשר עם העם היהודי במהלך הדורות, נדחו מעם ישראל, והם רחוקים ממנו דתית, תרבותית ולאומית . על פי פרשנות זו, ניתן להגדיר חלק מהפלסטינים ששורשיהם יהודיים, כנדחי ישראל . על פי פסיקת רבי סעדיה גאון במאה העשירית לפיה "יהודי ניכר בדתו", בני עם ישראל שאימצו דתות זרות, בין אם מרצון ובין אם מאונס, נדחו מתוך העם היהודי . על כן, אותם יהודים שנטשו או הוכרחו לעזוב את הדת היהודית הם אלה שיש להגדירם כנדחי ישראל . יש לציין כי רוב רובם של נדחי ישראל בימינו הם תוצאה של תהליך שעבר על אבות אבותיהם לפני מאות בשנים . ביטויים מהמסורת היהודית העתיקה ביחס לשיבה העתידית של נדחי ישראל ניתן למצוא בפסוקים הבאים : וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, יוֹסִיף אֲדֹנָי שֵׁנִית יָדוֹ, לִקְנוֹת, אֶת שְׁאָר עַמּוֹ - - אֲשֶׁר יִשָּׁאֵר מֵאַשּׁוּר וּמִמִּצְרַיִם ו...
אל הספר