210 | ינון דן-קהתי ממוחמד . מעניין היה גם לגלות שהפלסטינים מאוד אוהבים לאכול מצות . מעבר לארגון מפגשים משלנו במסגרת 'הבית', השתתפתי גם במפגשים בין-דתיים שארגנו ארגונים אחרים . סדר המפגשים בדרך כלל היה נאום של רב, כומר ושייח', שכולם דיברו על המשותף ועל הדברים שמחברים בין שלוש הדתות . לאחר הנאומים הוגש אוכל, ותוך כדי הארוחה אנשים דיברו והכירו . בהתחלה קיבלתי השראה רבה מהמפגשים הללו, אך ככל שהזמן חלף, הבנתי שהמארגנים והמשתתפים אמנם מגיעים עם כוונות טובות, אך המסגור של המפגשים הללו חסר משמעות מעשית . לא מתקיים במהלכם דיאלוג בין-דתי עמוק ורציני משום שהמשתתפים כולם נרתעים מלערבב תיאולוגיה ופוליטיקה . בנוסף, במפגשים אלה תמיד נוכח לפחות תמהוני אחד, שמגיע בדרך כלל עם שרוואל לבן או כובע מוזר, ולא לוקחים בהם חלק אישים בעלי השפעה של ממש משני הצדדים . כך שבסופו של יום, כולם יוצאים בהרגשה טובה, מלאים ושבעים מאוכל טבעוני ומסכימים שאנחנו צריכים לחיות ביחד, אבל אף אחד לא באמת מנהל דיון עומק איך ולאן עלינו לקחת את החיבור הזה . במפגשים של 'הבית', להבדיל, השתדלתי ליזום חיכוך ולהעלות סוגיות שבמחלוקת, וכך ל...
אל הספר