שמע ישמעאל | 127 מהשמאל הקיצוני . שמתי לב במיוחד לכך שחלק מהמפגינים היהודים הניפו מספר דגלי ישראל קטנים, כאילו התביישו בזהותם הלאומית, בעוד הפלסטינים הניפו בגאון רבבות דגלי פלסטין ענקיים . סיסמאות נגד "הכיבוש" ונגד ההתנחלויות נראו בכל מקום, והמתופפים במצעד, שצעדו בארשת פנים של חשיבות עצמית גבוהה במיוחד, תופפו בהתרסה מול החיילים . האירוע הרגיש לי יותר כמו מפגן התנגדות ופחות כצעדה למען שלום ואחווה . הרגשתי גם שאין לי מקום בתנועה שמתנגדת לנוכחות שלי כיהודי ביהודה ושומרון . יכולתי להבין לליבם של הפלסטינים שרוצים לסיים את השלטון הצבאי, או את ה"כיבוש" כלשונם, אבל לא היה ברור לי מה החזון שלהם ליום שאחרי — האם הם מעוניינים שבלב הארץ תהיה דיקטטורה פלסטינית בהנהגת הרשות הפלסטינית ברמאללה, או אולי עוד מדינת טרור כמו החמאס בעזה ? למרות הרושם השלילי שקיבלתי מפעילות הארגון, החלטתי בכל זאת לתת ללוחמים לשלום הזדמנות נוספת . כמה שבועות לאחר ההפגנה הוזמנתי על ידי פלסטינים מהארגון לפגישת פעילים בעיירה בית ג'אלא הסמוכה לבית לחם . אני משער שהם הזמינו אותי כי חשבו שכדאי שיישמע קול יהודי שונה מהקולות הנשמעים...
אל הספר