66 | ינון דן-קהתי עליהם להכיר בכך שהארץ איננה רכושם או בבעלותם, אלא בבעלות הא-לוהים — הגדול משניהם, כדברי המקורות של שתי הדתות : וְהָאָרֶץ, לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת - - כִּי לִי, הָאָרֶץ : כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם, עִמָּדִי ( ויקרא כ"ה, כ"ג ) . הֲלֹא יָדַעְתָּכִּי אַלְלָה לוֹ מַלְכוּת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, מַעֲנִישׁ אֶת מִי שֶׁרוֹצֶה וּמוֹחֵל לְמִי שֶׁרוֹצָה, וְאַלְלָה הַכָּל יָכוֹל ( קוראן, סורה ,5 פרשת השולחן, 40 ) . על פי הרב שרקי, הגדרת מהותה של זכות הבעלות היא שאלה משפטית ופילוסופית . כיצד חפץ מסוים הופך להיות שלנו ? אם קנינו אותו, אזי הבעלות תלויה בהגדרת הקניין ובזכות השימוש . אנו יכולים לעשות בחפץ זה ככל העולה על רוחנו, ויש לנו גם זכות לאסור על אחרים להשתמש בו . אך קניין מהותי הוא דבר השייך לנו גם אם לא קנינו אותו . אלא שדבר השייך לנו כקניין מהותי, אנחנו גם לא יכולים למכור . כך לדוגמה חיינו שניתנו לנו מאת א-לוהים כל כך מהותיים לנו שאין לנו אפשרות למכור אותם . כך גם ארץ ישראל — היא חלק מהותי מהזהות של עם ישראל, אך היא שייכת לה' ואיננה קניין חיצוני של עם ישראל או של כל עם אח...
אל הספר