22 | ינון דן-קהתי חילוני לגמרי, לבין מצוות ומנהגים שונים, ששמרנו עליהם ושעוררו בי סקרנות להעמיק ולהבין את הסיבות לקיומם — כמו הדלקת נרות חנוכה, שהיה החג האהוב עליי כילד . בקשתי להבין מה היה כל כך מיוחד בבית המקדש עליו אנו שרים . אמנם דת והלכה היו 'מחוץ לתחום' בבית, אבל הסיפור של עם ששב למולדתו לאחר אלפיים שנות גלות, על הממד האנושי שבו, היה נוכח מאד . זיכרון ילדות פחות נעים היה במלחמת המפרץ בשנת 1990 , שם חוויתי לראשונה את תחושת האיום הקיומי . אני זוכר את האזעקות שהכניסו אותנו לחדר האטוּם, בו ישבנו לעתים שעות ארוכות עם מסכות אב"כ עד שהתברר שחלפה הסכנה מנשק לא-קונבנציונלי . לקראת סוף המלחמה, אבא כבר היה הרפתקני יותר, ועשינו גיחות לעבר החלון הענק שצפה על קו הרקיע של תל אביב בסלון ביתנו, צופים בטילי הפטריוט שניסו ליירט את הסקאדים שהגיעו מעיראק של סדאם חוסיין . אני חושב שפיתחתי עניין הולך וגובר בסכסוך הישראלי-פלסטיני כבר כשהייתי בן 11 . זה התחיל בוועידת מדריד, ועידת השלום הראשונה בה התקיימו שיחות דיפלומטיות בין משלחת ישראלית למשלחת פלסטינית שהייתה מסופחת לירדן . אני זוכר שאבא, שהיה איש מחנה...
אל הספר