שלום לא עכשיו 154 משפחות וילדים בתוך בתיהם, בתוך החדרים שאירונית נקראים באנגלית ״בטוחים״ . כל זאת כדי להוציא מן השאול את זיכרונות הפוגרומים, הפרהוד והשואה — יהודים חסרי הגנה, ללא מדינה וללא צבא . במסמכים שאסף צה״ל, שכללו את ההנחיות לטבח, כתב סינוואר כי "יש לוודא שיֵצאו תמונות שיגרמו לפרץ של שיכרון חושים, טירוף ותנופה בקרב העם שלנו, במיוחד בגדה, בִּ'פנים' ( ערביי ישראל ) ובירושלים . . . זאת כדי לדרבן אותם להיענות לקריאות, לצאת ולהתקומם, ובמקביל לזרוע פחד ואימה אצל האויב . . . במטרה לערער את ביטחונו" . הוא הוסיף כי "צריך לתכנן מראש מאורעות שיֵצאו מהם תמונות אימה" . הוא ביקש לתעד "מראות קורעי לב של הרס אימתני", משום שתמונות כאלה "יפילו להם את הלב" . סינוואר, התלמיד השקדן של תולדות היהודים, תכנן פוגרום — לא רק באופן הביצוע, אלא גם בתוצאה שביקש להשיג . הוא התכוון לכך שתוצאות המתקפה יהיו — כפי שקרה בפוגרומים בעבר — עזיבה של יהודים למקום אחר, הרחק מכאן . 7 באוקטובר הציב בפני הישראלים את השאלה היהודית הבסיסית : בריחה או בית ? גלות או ריבונות ? זה היה ניסיון להתחיל תהליך שנועד בונים מודש את ההו...
אל הספר