1 1 גיליון 48 האהבה מַתרחַשת גם ברגעים שבהם השפה שותקת, גם כָאשר ההסברים אינִם מַספקים, גם בנִוכָחַות סבל, חַרדה או אובדן . היא נִוגעת בגבולות הגוף והנִפש, במַבנִים החַברתיים ובהתנִסות האנִושית הכָוללת . בימַי מַשבר, מַלחַמַה או אובדן, האהבה אינִה נִעלמַת אלא מַשנִה צורה . היא מַופיעה בנִיסיון להחַזְיק קשרים אנִושיים, במַבטַ שמַגיע מַמַרחַק, במַגע שמַרגיע או מַעורר, במַילה שמַנִסה לנִחַם, ובקול שמַבקש להיות נִוכָחַ . היא מַהווה פעולה אנִושית-חַברתית-אתית, שמַירה על קשרי אנִוש והגנִה על הנִפש, ומַציגה את החַיונִיות של החַוויה האנִושית בתוך כָאב וחַוסר ודאות . היא גם גבול, המַייצר מַתחַ מַתמַיד בין ביטַוי לחַוויה, בין האחַיזְה לשחַרור, בין השפה לרגש, בין הרצוי למַצוי . "אהבה עד קצה השפה" מַזְמַינִה אותנִו לחַקור את הנִקודות שבהן הרגש והביטַוי חַופפים אך אינִם נִיתנִים לאיחַוד מַלא . נִשימַה, מַבטַ, מַגע ושקטַ הופכָים כָאן לחַלק בלתי נִפרד מַהחַוויה, והאומַנִות – שירה, פרוזְה, דימַוי חַזְותי ורשימַות – הופכָת לגשר שמַחַבר בין החַוויה לבין השפה . גיליון זְה מַבקש להאיר את הרבדים השונִים של...
אל הספר