פרק אחד־עשר: אי־תוקפנות וארבע המארות

71 להחזיר לעצמנו את התפישה המורגלת בנוגע למי שאנחנו, נוכל לגעת בתודעה הזאת של פשוט לא לדעת, שהיא תודעת החוכמה הבסיסית . ופיינת ברגשות חזקים . רגש כלשהו עולה, ובמקום פשוטקלשה מארה מא לתת לו להיות שם, אנחנו נתקפים חרדה ומתחילים לארוג את המחשבות בעלילה של סיפור, מה שמעלה רגשות גדולים וחזקים יותר . במקום רק לשבת באיזושהי פתיחות וקבלה כלפי רגש לא נוח שלנו, אנחנו מוציאים את המפוח וויר . המחשבות והרגשות שלנו משאירים אותו מודלק, לוהט ; ומפמפמים בו א אנחנו לא מוכנים להרפות . כשהכול מתפרק ואנחנו חשים אי-ודאות, אכזבה, הלם, מבוכה, נשארת רק תודעה שהיא בהירה, לא משוחדת ורעננה . אבל אנחנו לא רואים אותה . ו מגדיליםבמקום זה אנחנו חשים בחילה ואימה מהיותנו בשטח הפקר, אנחנ ריזות, כמה רע הכול . נקישכצועדים אתו ברחובות עם כרזות, שמאת הרגש ו על כל דלת ונחתים על עצומות, עד שיהיה צבא שלם של אנשים, שיסכימו אתנו שהכול רע . אנחנו שוכחים, את מה שלמדנו דרך מדיטציה, ושאנחנו יודעים והאמונות, שהחזקנושהוא אמיתי . כשרגש באמת חזק עולה, כל הדוקטרינות בהן, נראות די מעוררות רחמים בהשוואה אליו, כי ברגשות יש עוצמה הרבה יותר ג...  אל הספר
פראג