38 כשנעשים מחויבים יותר במסע הזה של כנות עדינה, די מדהים לקלוט עד כמה עיוורים אנחנו לכמה דרכים שבהן אנחנו גורמים נזק . הסגנון טבוע בנו עמוק כל כך, שאנחנו לא שומעים כשאנשים מנסים להגיד לנו, באדיבות או ההתנהגות שלנו או בדרךבגסות, שאולי אנחנו גורמים נזקים כלשהם באופן התייחסותנו לאחרים . התרגלנו כל כך לעשיית הדברים בצורה זו, שאיכשהו, הנחנו, כי גם אחרים התרגלו לכך . לא פשוט להתמודד עם העובדה, שאנחנו פוגעים ומכאיבים, וזה לוקח זמן . זו משימה, שנובעת ממחויבותנו לעדינות ולכנות, מחויבותנו להישאר ערים, בקשב . בגלל הקשב אנחנו רואים את התשוקות ואת התוקפנות, אתלהיות הקנאה ואת הבורות שלנו . אנחנו לא עושים איתן משהו ; אנחנו רק רואים אותן . בלי קשב, איננו רואים אותן . השלב הבא הוא הימנעות . קשב הוא הקרקע ; הימנעות היא המסלול . הדחקה . אנשים מלאיהימנעות היא אחת מאותן מלים מטרידות, שנשמעות כ חיים, תוססים ומעניינים ודאי לא יתרגלו הימנעות . אולי הם יימנעו לפעמים, אבל לא כסגנון חיים . בהקשר הזה, מכל מקום, הימנעות היא, במידה רבה, השיטה להיעשות אדם של דהרמה . זאת האיכות של לא לחפש מיד בידור, ה התרגול של לא למ...
אל הספר