פרק חמישי: לעולם לא מאוחר מדי

35 של האשליה . לפי הלימוד הזה, כשאנחנו מתים, אנחנו חווים זאת בהתעוררות כששמעתי את הלימוד הזה, נזכרתי בסיוטים של החברהמחלום ארוך מאוד . שלי . באותו רגע חלפה במוחי המחשבה, שאם כל זה בעצם חלום, מוטב שאבלה בו בניסיון להביט במה שמפחיד אותי במקום לברוח ממנו . לא תמיד מצאתי, שקל כל כך לעשות זאת, אבל אגב כך למדתי הרבה על מייטרי . במסווים רבים . אנחנו חווים אותם כבושה,השדים האישיים שלנו באים כקנאה, כנטישה, כזעם . הם כל דבר שמסב לנו אי-נוחות כזאת, הגורמת לנו להוסיף ולברוח ללא הרף . אנחנו בורחים בקלות : מתפרצים על מישהו במקום להרגיש, אומרים משהו, טורקים דלת, מרביצים או זורקים צלחת במקום להתייחס למה שקורה לב ; או שאנחנו קוברים את הרגש בפנים, ואיכשהו, ממיתים את הכאב . לנו ב אנחנו יכולים לבלות את כל חיינו בבריחה מהמפלצות שבמוחנו . בכל העולם אנשים עסוקים כל כך בבריחה, עד שהם שוכחים לנצל את היופי שמסביבם . התרגלנו כל כך להאיץ קדימה, עד שאנחנו גוזלים מעצמנו אושר . רינפושה . התרוצצתי בקדחתנות,י, שאני מכינה בית לקאנדרוחלמתפעם ניקיתי ובישלתי . פתאום המכונית שלה נעצרה בחניה, והיא הופיעה עם המלווה שלה . כשר...  אל הספר
פראג