14 תמיד חשבתי על עצמי כגמישה, כאשה, שמוכנה תמיד ללכת לקראת תה . הצלחתי להחזיק באשליה הזאת במהלךאחרים ושכמעט כולם מחבבים או רוב חיי . בשנים הראשונות במנזר גיליתי, שחייתי במעין אי-הבנה . לא שלא ניחנתי בתכונות חיוביות, אבל גם לא הייתי בדיוק סיפור הצלחה יוצא דופן . השקעתי כל כך הרבה בדימוי העצמי, אלא שהוא פשוט לא החזיק יותר . כל שלי עם עצמי נחשפו באופן מוחשי ומדויק ובצבעיםהעניינים הלא-פתורים עזים לעיני ולעיני כל האחרים . כל מה שלא הייתי מסוגלת לראות בעצמי, הוקצן פתאום בדרמטיות . וכאילו לא די בזה, אחרים הציעו בחופשיות פידבקים בנוגע אלי ואל מה שאני עושה . מאושרת . הרגשתי, כאילוזה כאב כל כך, שתהיתי, אם אי פעם אהיה שוב מושלכות עלי פצצות כל הזמן, ואשליות עצמיות מתפוצצות סביבי . במקום שבו עוסקים כל כך הרבה בתרגול ובלימוד, לא יכולתי ללכת לאיבוד בניסיון להצדיק את עצמי ולהאשים אחרים . מפלט מהסוג הזה לא היה בנמצא . רת שאמרה לי, ׳כשתהייאחת המורות ביקרה אצלי בתקופה ההיא, ואני זוכ חברה טובה של עצמך, כל המצב שלך יהיה ידידותי יותר׳ . למדתי את השיעור הזה בעבר, וידעתי שזו הדרך היחידה . על הקיר בחדרי היה מו...
אל הספר