חלק 2: עמוד הבושה

[ 59 ] שהציעו פרס כספי פורסמו בכל מקום . קאפוט היה אז בן עשר . אף פעם בחייו הוא לא ברח מאף אחד ומאף בית . מעודי לא פגשתי כלב שהיה תלותי כל כך בבני אדם . אבל למרות כל המאמצים שהשקענו, לא הצלחנו לגלות מה קרה לו . אני התייסרתי בגלל רגשי אשמה, דאגה והאי-ידיעה אם הוא חי או מת . בסופו של דבר כולנו נאלצנו להבין את השיעור שקאפוט לימד אותנו באמצעות הטרגדיה של הידרדרותו והיעלמותו . זאת התמונה הגדולה יותר של מה שקרה . בלילה שבו החלטתי להכניס אותו למיטה של גרסיאלה במקום למיטה שלי, הצדקתי זאת במחשבה ובתחושה שקאפוט לא קשור אליי כל כך, אלא שאני הייתי קשורה אליו . ביום שבו גרסיאלה החליטה שיהיה בסדר להשאיר אותו עם חברי הקהילה, היא הצדיקה זאת במחשבה ובתחושה שקאפוט הוא בעצם הכלב שלי ולא באמת קשור אליה . ביום שהמנהל שלי החליט שיהיה בסדר להשאיר אותו עם חברי הקהילה בזמן שהוא יצא למסע, הא הצדיק זאת במחשבה ובתחושה שקאפוט שייך בעצם לקהילה ושהוא לא באמת קשור אליו . בתת-המודע הקולקטיבי של הקהילה, שכלל גם אותי, אף אחד לא זיהה בעצם את ההיקשרות של קאפוט אלינו . כתוצאה מכך, אף אחד מאיתנו לא היה מסוגל לשאת באחריות אמ...  אל הספר
פראג