הרגשנו שההנהגה היהודית בעירק איבדה את עשתונותיה מפחד, איננה שולטת במצב ואיננה מוכנה לעשות דבר לטובת כלל היהודים . כל אחד לנפשו . בכל בתי המנהיגים אליהם הגענו ביקשו מאיתנו : אנא, עשו חסד, אל תיכנסו אלינו יותר . שאלנו את עצמנו מה לעשות . אני הייתי האחראי לענייני עלייה, אבל מי רצה בכלל לעלות ? לא מצאנו אנשים הרוצים לעלות, אך נמצאו אנשים צעירים, נפלאים, שהתארגנו ככוח הגנה . אנחנו פעלנו בשני תחומים : בהקמת תנועה ) לא קראנו לה "החלוץ" ( ובארגון הגנה . תנועה חלוצית של ממש הקמנו רק כשהגענו להכרה שאכן תבוא תקופה בה היהודים יצטרכו לברוח מעירק, ומישהו יהיה צריר להוביל אותם . ראינו שההנהגה המקומית לא תוביל אותם ליציאה אפילו אם תקבל עזרה מן השלטונות, ואמרנו : זאת יכולה לעשות תנועה חלוצית, ויש להתחיל במהירות לארגן צעירים שיתפשו בה עמדות ויהיו המובילים בבוא הזמן . השאלה כיצד להוציא את היהודים מעירק הביאה לוויכוח ביני לבין סירני . אחת האפשרויות שנבדקה הייתה להוציאם דרך מוסול . כשחזרתי ממוסול, שם עסקתי בבעיה זו אמר לי סירני : אתה מבזבז את זמנך . שב, תכתוב ממורנדום ותתאר את מצבה של יהדות עירק . נעביר את...
אל הספר